משלי 27:7
נפש שבעה תבוס נפת ונפש רעבה כל מר מתוק׃
נפש שבעה תבוס נפת ונפש רעבה כל מר מתוק׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
16דבש מצאת אכל דיך פן תשבענו והקאתו׃
17הקר רגלך מבית רעך פן ישבעך ושנאך׃
6נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא׃
13אכל בני דבש כי טוב ונפת מתוק על חכך׃
20וזהמתו חיתו לחם ונפשו מאכל תאוה׃
6היאכל תפל מבלי מלח אם יש טעם בריר חלמות׃
7מאנה לנגוע נפשי המה כדוי לחמי׃
17ערב לאיש לחם שקר ואחר ימלא פיהו חצץ׃
17מים גנובים ימתקו ולחם סתרים ינעם׃
25צדיק אכל לשבע נפשו ובטן רשעים תחסר׃
9כי השביע נפש שקקה ונפש רעבה מלא טוב׃
25וזה ימות בנפש מרה ולא אכל בטובה׃
103מה נמלצו לחכי אמרתך מדבש לפי׃
24צוף דבש אמרי נעם מתוק לנפש ומרפא לעצם׃
6אל תלחם את לחם רע עין ואל תתאו למטעמתיו׃
7כי כמו שער בנפשו כן הוא אכל ושתה יאמר לך ולבו בל עמך׃
8פתך אכלת תקיאנה ושחת דבריך הנעימים׃
7כל עמל האדם לפיהו וגם הנפש לא תמלא׃
10הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונפת צופים׃
5רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף׃
27אכל דבש הרבות לא טוב וחקר כבדם כבוד׃
18כל אכל תתעב נפשם ויגיעו עד שערי מות׃
30לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב׃
19תאוה נהיה תערב לנפש ותועבת כסילים סור מרע׃
2מפרי פי איש יאכל טוב ונפש בגדים חמס׃
8כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו׃
9שמן וקטרת ישמח לב ומתק רעהו מעצת נפש׃
25כי הרויתי נפש עיפה וכל נפש דאבה מלאתי׃
9ואבא אל המלאך ואמר לו תנה לי את הספר ויאמר אלי קח ואכל אתו וימר לבטנך אבל בפיך יהיה מתוק כדבש׃
10ואקח את הספר מיד המלאך ואכלהו ויהי בפי כדבש למתוק ואחרי אכלי אתו וימלא בטני מרורים׃
12אם תמתיק בפיו רעה יכחידנה תחת לשונו׃
15השביעני במרורים הרוני לענה׃
25וכל הארץ באו ביער ויהי דבש על פני השדה׃
26ויבא העם אל היער והנה הלך דבש ואין משיג ידו אל פיו כי ירא העם את השבעה׃
29ויאמר יונתן עכר אבי את הארץ ראו נא כי ארו עיני כי טעמתי מעט דבש הזה׃
14לחמו במעיו נהפך מרורת פתנים בקרבו׃
3אל תתאו למטעמותיו והוא לחם כזבים׃
5שבעים בלחם נשכרו ורעבים חדלו עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אמללה׃
20שאול ואבדה לא תשבענה ועיני האדם לא תשבענה׃
20מפרי פי איש תשבע בטנו תבואת שפתיו ישבע׃
17טוב ארחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו׃
15חמאה ודבש יאכל לדעתו מאוס ברע ובחור בטוב׃
3כי אזן מלין תבחן וחך יטעם לאכל׃
29ודבש וחמאה וצאן ושפות בקר הגישו לדוד ולעם אשר אתו לאכול כי אמרו העם רעב ועיף וצמא במדבר׃
14אשר אלה פיהם מלא ומררות׃
22והיה מרב עשות חלב יאכל חמאה כי חמאה ודבש יאכל כל הנותר בקרב הארץ׃
6ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו׃
4ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות׃
11הלא אזן מלין תבחן וחך אכל יטעם לו׃
17אל ירא בפלגות נהרי נחלי דבש וחמאה׃