שמואל א׳ 2:5
שבעים בלחם נשכרו ורעבים חדלו עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אמללה׃
שבעים בלחם נשכרו ורעבים חדלו עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אמללה׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
4קשת גברים חתים ונכשלים אזרו חיל׃
9אמללה ילדת השבעה נפחה נפשה באה שמשה בעד יומם בושה וחפרה ושאריתם לחרב אתן לפני איביהם נאם יהוה׃
4דבק לשון יונק אל חכו בצמא עוללים שאלו לחם פרש אין להם׃
5האכלים למעדנים נשמו בחוצות האמנים עלי תולע חבקו אשפתות׃
9טובים היו חללי חרב מחללי רעב שהם יזובו מדקרים מתנובת שדי׃
10ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן היו לברות למו בשבר בת עמי׃
53רעבים מלא טוב ועשירים שלח ריקם׃
27כי כתוב רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי לא חלה כי רבים בני שוממה מבני בעולה׃
5אשר קצירו רעב יאכל ואל מצנים יקחהו ושאף צמים חילם׃
1¶ רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי לא חלה כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר יהוה׃
7שלא מלא כפו קוצר וחצנו מעמר׃
16שאול ועצר רחם ארץ לא שבעה מים ואש לא אמרה הון׃
14ממתים ידך יהוה ממתים מחלד חלקם בחיים וצפינך תמלא בטנם ישבעו בנים והניחו יתרם לעולליהם׃
6יהוה ממית ומחיה מוריד שאול ויעל׃
10ואכלו ולא ישבעו הזנו ולא יפרצו כי את יהוה עזבו לשמר׃
9אלמנות שלחת ריקם וזרעות יתמים ידכא׃
7לא מים עיף תשקה ומרעב תמנע לחם׃
9מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה הללו יה׃
7כל עמל האדם לפיהו וגם הנפש לא תמלא׃
29כי הנה ימים באים ואמרו אשרי העקרות ואשרי המעים אשר לא ילדו והשדים אשר לא היניקו׃
6זרעתם הרבה והבא מעט אכול ואין לשבעה שתו ואין לשכרה לבוש ואין לחם לו והמשתכר משתכר אל צרור נקוב׃
3בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה אמש שואה ומשאה׃
14אם ירבו בניו למו חרב וצאצאיו לא ישבעו לחם׃
15שרידו במות יקברו ואלמנתיו לא תבכינה׃
5רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף׃
10בוקה ומבוקה ומבלקה ולב נמס ופק ברכים וחלחלה בכל מתנים ופני כלם קבצו פארור׃
11ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת וברת חצובים אשר לא חצבת כרמים וזיתים אשר לא נטעת ואכלת ושבעת׃
14ואבד העשר ההוא בענין רע והוליד בן ואין בידו מאומה׃
10ערום הלכו בלי לבוש ורעבים נשאו עמר׃
5הן פראים במדבר יצאו בפעלם משחרי לטרף ערבה לו לחם לנערים׃
17למען יחסרו לחם ומים ונשמו איש ואחיו ונמקו בעונם׃
2ויש אשר אמרים בנינו ובנתינו אנחנו רבים ונקחה דגן ונאכלה ונחיה׃
15עצלה תפיל תרדמה ונפש רמיה תרעב׃
19עבד אדמתו ישבע לחם ומרדף רקים ישבע ריש׃
23רב אכל ניר ראשים ויש נספה בלא משפט׃
19שתים הנה קראתיך מי ינוד לך השד והשבר והרעב והחרב מי אנחמך׃
24עטיניו מלאו חלב ומח עצמותיו ישקה׃
26בשברי לכם מטה לחם ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד והשיבו לחמכם במשקל ואכלתם ולא תשבעו׃
16הקשיח בניה ללא לה לריק יגיעה בלי פחד׃
6מצרים נתנו יד אשור לשבע לחם׃
57ובשליתה היוצת מבין רגליה ובבניה אשר תלד כי תאכלם בחסר כל בסתר במצור ובמצוק אשר יציק לך איבך בשעריך׃
15ככתוב לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר׃
15צידה ברך אברך אביוניה אשביע לחם׃
14אתה תאכל ולא תשבע וישחך בקרבך ותסג ולא תפליט ואשר תפלט לחרב אתן׃
16אשפתו כקבר פתוח כלם גבורים׃
17ואכל קצירך ולחמך יאכלו בניך ובנותיך יאכל צאנך ובקרך יאכל גפנך ותאנתך ירשש ערי מבצריך אשר אתה בוטח בהנה בחרב׃
7נפש שבעה תבוס נפת ונפש רעבה כל מר מתוק׃
25כי הרויתי נפש עיפה וכל נפש דאבה מלאתי׃
17עבשו פרדות תחת מגרפתיהם נשמו אצרות נהרסו ממגרות כי הביש דגן׃
3לכן יתנם עד עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון על בני ישראל׃