קהלת 3:5
עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק׃
עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
6עת לבקש ועת לאבד עת לשמור ועת להשליך׃
7עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר׃
8עת לאהב ועת לשנא עת מלחמה ועת שלום׃
9מה יתרון העושה באשר הוא עמל׃
10ראיתי את הענין אשר נתן אלהים לבני האדם לענות בו׃
11את הכל עשה יפה בעתו גם את העלם נתן בלבם מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף׃
12ידעתי כי אין טוב בם כי אם לשמוח ולעשות טוב בחייו׃
1¶ לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים׃
2עת ללדת ועת למות עת לטעת ועת לעקור נטוע׃
3עת להרוג ועת לרפוא עת לפרוץ ועת לבנות׃
4עת לבכות ועת לשחוק עת ספוד ועת רקוד׃
5שומר מצוה לא ידע דבר רע ועת ומשפט ידע לב חכם׃
6כי לכל חפץ יש עת ומשפט כי רעת האדם רבה עליו׃
9את כל זה ראיתי ונתון את לבי לכל מעשה אשר נעשה תחת השמש עת אשר שלט האדם באדם לרע לו׃
15מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה והאלהים יבקש את נרדף׃
16ועוד ראיתי תחת השמש מקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע׃
17אמרתי אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ישפט האלהים כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם׃
2טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו׃
3טוב כעס משחק כי ברע פנים ייטב לב׃
4לב חכמים בבית אבל ולב כסילים בבית שמחה׃
14ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה גם את זה לעמת זה עשה האלהים על דברת שלא ימצא האדם אחריו מאומה׃
9שמח בחור בילדותיך ויטיבך לבך בימי בחורותך והלך בדרכי לבך ובמראי עיניך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט׃
10והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך כי הילדות והשחרות הבל׃
9טובים השנים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם׃
10כי אם יפלו האחד יקים את חברו ואילו האחד שיפול ואין שני להקימו׃
11גם אם ישכבו שנים וחם להם ולאחד איך יחם׃
22וראיתי כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו כי הוא חלקו כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו׃
10כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הלך שמה׃
11שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבנים עשר וגם לא לידעים חן כי עת ופגע יקרה את כלם׃
12כי גם לא ידע האדם את עתו כדגים שנאחזים במצודה רעה וכצפרים האחזות בפח כהם יוקשים בני האדם לעת רעה כשתפול עליהם פתאם׃
20הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר׃
6בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים׃
6טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח׃
1¶ כי את כל זה נתתי אל לבי ולבור את כל זה אשר הצדיקים והחכמים ועבדיהם ביד האלהים גם אהבה גם שנאה אין יודע האדם הכל לפניהם׃
5וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף זורח הוא שם׃
13לכן המשכיל בעת ההיא ידם כי עת רעה היא׃
22השמחים אלי גיל ישישו כי ימצאו קבר׃
1¶ אמרתי אני בלבי לכה נא אנסכה בשמחה וראה בטוב והנה גם הוא הבל׃
3זה רע בכל אשר נעשה תחת השמש כי מקרה אחד לכל וגם לב בני האדם מלא רע והוללות בלבבם בחייהם ואחריו אל המתים׃
9התענו והתאבלו ובכו שחקכם יהפך לאבל ושמחתכם ליגון׃
6עד אשר לא ירחק חבל הכסף ותרץ גלת הזהב ותשבר כד על המבוע ונרץ הגלגל אל הבור׃
4וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו גם זה הבל ורעות רוח׃
15ושבחתי אני את השמחה אשר אין טוב לאדם תחת השמש כי אם לאכול ולשתות ולשמוח והוא ילונו בעמלו ימי חייו אשר נתן לו האלהים תחת השמש׃
11ופניתי אני בכל מעשי שעשו ידי ובעמל שעמלתי לעשות והנה הכל הבל ורעות רוח ואין יתרון תחת השמש׃
11כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה׃
9מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש׃
14עם מלכים ויעצי ארץ הבנים חרבות למו׃
24אין טוב באדם שיאכל ושתה והראה את נפשו טוב בעמלו גם זה ראיתי אני כי מיד האלהים היא׃
20מעדה בגד ביום קרה חמץ על נתר ושר בשרים על לב רע׃
8הבל הבלים אמר הקוהלת הכל הבל׃