איכה 4:5
האכלים למעדנים נשמו בחוצות האמנים עלי תולע חבקו אשפתות׃
האכלים למעדנים נשמו בחוצות האמנים עלי תולע חבקו אשפתות׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
3גם תנין חלצו שד היניקו גוריהן בת עמי לאכזר כי ענים במדבר׃
4דבק לשון יונק אל חכו בצמא עוללים שאלו לחם פרש אין להם׃
8חשך משחור תארם לא נכרו בחוצות צפד עורם על עצמם יבש היה כעץ׃
9טובים היו חללי חרב מחללי רעב שהם יזובו מדקרים מתנובת שדי׃
10ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן היו לברות למו בשבר בת עמי׃
5שבעים בלחם נשכרו ורעבים חדלו עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אמללה׃
6ויגדל עון בת עמי מחטאת סדם ההפוכה כמו רגע ולא חלו בה ידים׃
4השכבים על מטות שן וסרחים על ערשותם ואכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק׃
9יגזלו משד יתום ועל עני יחבלו׃
10ערום הלכו בלי לבוש ורעבים נשאו עמר׃
11בין שורתם יצהירו יקבים דרכו ויצמאו׃
11כלו בדמעות עיני חמרמרו מעי נשפך לארץ כבדי על שבר בת עמי בעטף עולל ויונק ברחבות קריה׃
12לאמתם יאמרו איה דגן ויין בהתעטפם כחלל ברחבות עיר בהשתפך נפשם אל חיק אמתם׃
4ירחקו בניו מישע וידכאו בשער ואין מציל׃
5אשר קצירו רעב יאכל ואל מצנים יקחהו ושאף צמים חילם׃
17ורעו כבשים כדברם וחרבות מחים גרים יאכלו׃
14נעו עורים בחוצות נגאלו בדם בלא יוכלו יגעו בלבשיהם׃
3בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה אמש שואה ומשאה׃
4ממותי תחלאים ימתו לא יספדו ולא יקברו לדמן על פני האדמה יהיו ובחרב וברעב יכלו והיתה נבלתם למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ׃
19שתים הנה קראתיך מי ינוד לך השד והשבר והרעב והחרב מי אנחמך׃
20בניך עלפו שכבו בראש כל חוצות כתוא מכמר המלאים חמת יהוה גערת אלהיך׃
11כל עמה נאנחים מבקשים לחם נתנו מחמודיהם באכל להשיב נפש ראה יהוה והביטה כי הייתי זוללה׃
5ונגש העם איש באיש ואיש ברעהו ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד׃
14אתה תאכל ולא תשבע וישחך בקרבך ותסג ולא תפליט ואשר תפלט לחרב אתן׃
5לא חסה עליך עין לעשות לך אחת מאלה לחמלה עליך ותשלכי אל פני השדה בגעל נפשך ביום הלדת אתך׃
30ואתי שדוד מה תעשי כי תלבשי שני כי תעדי עדי זהב כי תקרעי בפוך עיניך לשוא תתיפי מאסו בך עגבים נפשך יבקשו׃
4הלא ידעו פעלי און אכלי עמי אכלו לחם אלהים לא קראו׃
11לכן יען בושסכם על דל ומשאת בר תקחו ממנו בתי גזית בניתם ולא תשבו בם כרמי חמד נטעתם ולא תשתו את יינם׃
10גם היא לגלה הלכה בשבי גם עלליה ירטשו בראש כל חוצות ועל נכבדיה ידו גורל וכל גדוליה רתקו בזקים׃
17למען יחסרו לחם ומים ונשמו איש ואחיו ונמקו בעונם׃
10בוקה ומבוקה ומבלקה ולב נמס ופק ברכים וחלחלה בכל מתנים ופני כלם קבצו פארור׃
7השאפים על עפר ארץ בראש דלים ודרך ענוים יטו ואיש ואביו ילכו אל הנערה למען חלל את שם קדשי׃
4שמעו זאת השאפים אביון ולשבית ענוי ארץ׃
7לכן עתה יגלו בראש גלים וסר מרזח סרוחים׃
4יטו אביונים מדרך יחד חבאו עניי ארץ׃
5הן פראים במדבר יצאו בפעלם משחרי לטרף ערבה לו לחם לנערים׃
4אבלה נבלה הארץ אמללה נבלה תבל אמללו מרום עם הארץ׃
17כי לחמו לחם רשע ויין חמסים ישתו׃
11נשים בציון ענו בתלת בערי יהודה׃
12על שדים ספדים על שדי חמד על גפן פריה׃
8כי כל שלחנות מלאו קיא צאה בלי מקום׃
28וישכון ערים נכחדות בתים לא ישבו למו אשר התעתדו לגלים׃
10ואכלו ולא ישבעו הזנו ולא יפרצו כי את יהוה עזבו לשמר׃
19כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה כספם וזהבם לא יוכל להצילם ביום עברת יהוה נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו כי מכשול עונם היה׃
4הלא ידעו כל פעלי און אכלי עמי אכלו לחם יהוה לא קראו׃
8חטאת עמי יאכלו ואל עונם ישאו נפשו׃
23רב אכל ניר ראשים ויש נספה בלא משפט׃
26בת עמי חגרי שק והתפלשי באפר אבל יחיד עשי לך מספד תמרורים כי פתאם יבא השדד עלינו׃
28שמנו עשתו גם עברו דברי רע דין לא דנו דין יתום ויצליחו ומשפט אביונים לא שפטו׃
7ארצכם שממה עריכם שרפות אש אדמתכם לנגדכם זרים אכלים אתה ושממה כמהפכת זרים׃