ויקרא 22:16
והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם כי אני יהוה מקדשם׃
והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם כי אני יהוה מקדשם׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
14ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמשיתו עליו ונתן לכהן את הקדש׃
15ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו ליהוה׃
7ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא׃
8נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה אני יהוה׃
9ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללהו אני יהוה מקדשם׃
10וכל זר לא יאכל קדש תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש׃
17וידבר יהוה אל משה לאמר׃
8וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב קדש יהיה לך כי קדוש אני יהוה מקדשכם׃
8ואכליו עונו ישא כי את קדש יהוה חלל ונכרתה הנפש ההוא מעמיה׃
6קדשים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שם אלהיהם כי את אשי יהוה לחם אלהיהם הם מקריבם והיו קדש׃
1¶ וידבר יהוה אל משה לאמר׃
2דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי אשר הם מקדשים לי אני יהוה׃
3אמר אלהם לדרתיכם כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל ליהוה וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההוא מלפני אני יהוה׃
22לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל׃
23אך אל הפרכת לא יבא ואל המזבח לא יגש כי מום בו ולא יחלל את מקדשי כי אני יהוה מקדשם׃
33ואכלו אתם אשר כפר בהם למלא את ידם לקדש אתם וזר לא יאכל כי קדש הם׃
34ואם יותר מבשר המלאים ומן הלחם עד הבקר ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא׃
17מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקדש כי קדש קדשים הוא ואתה נתן לכם לשאת את עון העדה לכפר עליהם לפני יהוה׃
18הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה אכול תאכלו אתה בקדש כאשר צויתי׃
32ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו׃
26הכהן המחטא אתה יאכלנה במקום קדש תאכל בחצר אהל מועד׃
16והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו מצות תאכל במקום קדש בחצר אהל מועד יאכלוה׃
17לא תאפה חמץ חלקם נתתי אתה מאשי קדש קדשים הוא כחטאת וכאשם׃
18כל זכר בבני אהרן יאכלנה חק עולם לדרתיכם מאשי יהוה כל אשר יגע בהם יקדש׃
16המה יבאו אל מקדשי והמה יקרבו אל שלחני לשרתני ושמרו את משמרתי׃
9זה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש כל קרבנם לכל מנחתם ולכל חטאתם ולכל אשמם אשר ישיבו לי קדש קדשים לך הוא ולבניך׃
10בקדש הקדשים תאכלנו כל זכר יאכל אתו קדש יהיה לך׃
31ושמרתם מצותי ועשיתם אתם אני יהוה׃
32ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני יהוה מקדשכם׃
29המנחה והחטאת והאשם המה יאכלום וכל חרם בישראל להם יהיה׃
7והתקדשתם והייתם קדשים כי אני יהוה אלהיכם׃
8ושמרתם את חקתי ועשיתם אתם אני יהוה מקדשכם׃
6כל זכר בכהנים יאכלנו במקום קדוש יאכל קדש קדשים הוא׃
20ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו׃
12יען אשר ישרתו אותם לפני גלוליהם והיו לבית ישראל למכשול עון על כן נשאתי ידי עליהם נאם אדני יהוה ונשאו עונם׃
13ולא יגשו אלי לכהן לי ולגשת על כל קדשי אל קדשי הקדשים ונשאו כלמתם ותועבותם אשר עשו׃
20ויאמר אלי זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים את האשם ואת החטאת אשר יאפו את המנחה לבלתי הוציא אל החצר החיצונה לקדש את העם׃
13ויאמר אלי לשכות הצפון לשכות הדרום אשר אל פני הגזרה הנה לשכות הקדש אשר יאכלו שם הכהנים אשר קרובים ליהוה קדשי הקדשים שם יניחו קדשי הקדשים והמנחה והחטאת והאשם כי המקום קדש׃
22וגם הכהנים הנגשים אל יהוה יתקדשו פן יפרץ בהם יהוה׃
26וידבר יהוה אל משה לאמר׃
16וידבר יהוה אל משה לאמר׃
30את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו אני יהוה׃
13ואכלתם אתה במקום קדש כי חקך וחק בניך הוא מאשי יהוה כי כן צויתי׃
13ויאמר יהוה ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים אשר אדיחם שם׃
29וקדשת אתם והיו קדש קדשים כל הנגע בהם יקדש׃
20והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר ליהוה וטמאתו עליו ונכרתה הנפש ההוא מעמיה׃
16והקריב הכהן לפני יהוה ועשה את חטאתו ואת עלתו׃
31והזרתם את בני ישראל מטמאתם ולא ימתו בטמאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם׃
8ולא שמרתם משמרת קדשי ותשימון לשמרי משמרתי במקדשי לכם׃
8קדשי בזית ואת שבתתי חללת׃