ישעיהו 21:14
לקראת צמא התיו מים ישבי ארץ תימא בלחמו קדמו נדד׃
לקראת צמא התיו מים ישבי ארץ תימא בלחמו קדמו נדד׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
15כי מפני חרבות נדדו מפני חרב נטושה ומפני קשת דרוכה ומפני כבד מלחמה׃
19הביטו ארחות תמא הליכת שבא קוו למו׃
13משא בערב ביער בערב תלינו ארחות דדנים׃
7לא מים עיף תשקה ומרעב תמנע לחם׃
11וימצאו איש מצרי בשדה ויקחו אתו אל דוד ויתנו לו לחם ויאכל וישקהו מים׃
10ערום הלכו בלי לבוש ורעבים נשאו עמר׃
11בין שורתם יצהירו יקבים דרכו ויצמאו׃
21ולא צמאו בחרבות הוליכם מים מצור הזיל למו ויבקע צור ויזבו מים׃
28משכב וספות וכלי יוצר וחטים ושערים וקמח וקלי ופול ועדשים וקלי׃
29ודבש וחמאה וצאן ושפות בקר הגישו לדוד ולעם אשר אתו לאכול כי אמרו העם רעב ועיף וצמא במדבר׃
32ויבא האיש הביתה ויפתח הגמלים ויתן תבן ומספוא לגמלים ומים לרחץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו׃
19ויאמר אליה השקיני נא מעט מים כי צמאתי ותפתח את נאוד החלב ותשקהו ותכסהו׃
14וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר שם על שכמה ואת הילד וישלחה ותלך ותתע במדבר באר שבע׃
17וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט מים מכדך׃
18ותאמר שתה אדני ותמהר ותרד כדה על ידה ותשקהו׃
19ותכל להשקתו ותאמר גם לגמליך אשאב עד אם כלו לשתת׃
20ותמהר ותער כדה אל השקת ותרץ עוד אל הבאר לשאב ותשאב לכל גמליו׃
21ויביאהו לביתו ויבול לחמורים וירחצו רגליהם ויאכלו וישתו׃
3בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה אמש שואה ומשאה׃
25וישבו לאכל לחם וישאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נשאים נכאת וצרי ולט הולכים להוריד מצרימה׃
4ושאלו לך לשלום ונתנו לך שתי לחם ולקחת מידם׃
5הן פראים במדבר יצאו בפעלם משחרי לטרף ערבה לו לחם לנערים׃
17העניים והאביונים מבקשים מים ואין לשונם בצמא נשתה אני יהוה אענם אלהי ישראל לא אעזבם׃
5רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף׃
10לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם׃
21אם רעב שנאך האכלהו לחם ואם צמא השקהו מים׃
28אכל בכסף תשברני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי רק אעברה ברגלי׃
14מהר צעה להפתח ולא ימות לשחת ולא יחסר לחמו׃
13ביום ההוא תתעלפנה הבתולת היפות והבחורים בצמא׃
9אם בצרים באו לך לא ישארו עוללות אם גנבים בלילה השחיתו דים׃
24אני קרתי ושתיתי מים זרים ואחרב בכף פעמי כל יארי מצור׃
9בנפשנו נביא לחמנו מפני חרב המדבר׃
3ואדריהם שלחו צעוריהם למים באו על גבים לא מצאו מים שבו כליהם ריקם בשו והכלמו וחפו ראשם׃
5ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעברו כי על כן עברתם על עבדכם ויאמרו כן תעשה כאשר דברת׃
20ויהי בבקר כעלות המנחה והנה מים באים מדרך אדום ותמלא הארץ את המים׃
25אני קרתי ושתיתי מים ואחרב בכף פעמי כל יארי מצור׃
16הוא מרומים ישכן מצדות סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים׃
40שאל ויבא שלו ולחם שמים ישביעם׃
17למען יחסרו לחם ומים ונשמו איש ואחיו ונמקו בעונם׃
6אכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם וגם מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם׃
15ויבא אל אנשי סכות ויאמר הנה זבח וצלמנע אשר חרפתם אותי לאמר הכף זבח וצלמנע עתה בידך כי נתן לאנשיך היעפים לחם׃
25מנעי רגלך מיחף וגורנך מצמאה ותאמרי נואש לוא כי אהבתי זרים ואחריהם אלך׃
19ויפקח אלהים את עיניה ותרא באר מים ותלך ותמלא את החמת מים ותשק את הנער׃
14ויבא המלך וכל העם אשר אתו עיפים וינפש שם׃
16ומשם בארה הוא הבאר אשר אמר יהוה למשה אסף את העם ואתנה להם מים׃
10לכן ישיב עמו הלם ומי מלא ימצו למו׃