משלי 6:9
עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך׃
עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
10מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידים לשכב׃
11ובא כמהלך ראשך ומחסרך כאיש מגן׃
33מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידים לשכב׃
34ובא מתהלך רישך ומחסריך כאיש מגן׃
15עצלה תפיל תרדמה ונפש רמיה תרעב׃
4אל תתן שנה לעיניך ותנומה לעפעפיך׃
5הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש׃
6לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם׃
7אשר אין לה קצין שטר ומשל׃
8תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה׃
13אל תאהב שנה פן תורש פקח עיניך שבע לחם׃
13אמר עצל שחל בדרך ארי בין הרחבות׃
14הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו׃
15טמן עצל ידו בצלחת נלאה להשיבה אל פיו׃
16חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם׃
4מחרף עצל לא יחרש ישאל בקציר ואין׃
2שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שנא׃
25תאות עצל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות׃
24טמן עצל ידו בצלחת גם אל פיהו לא ישיבנה׃
4מתאוה ואין נפשו עצל ונפש חרצים תדשן׃
26כחמץ לשנים וכעשן לעינים כן העצל לשלחיו׃
18בעצלתים ימך המקרה ובשפלות ידים ידלף הבית׃
27לא יחרך רמיה צידו והון אדם יקר חרוץ׃
30על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב׃
9גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית׃
19דרך עצל כמשכת חדק וארח ישרים סללה׃
13אמר עצל ארי בחוץ בתוך רחבות ארצח׃
4ראש עשה כף רמיה ויד חרוצים תעשיר׃
5אגר בקיץ בן משכיל נרדם בקציר בן מביש׃
46]74-64[ ויאמר אליהם למה תישנו קומו והתפללו אשר לא תבאו לידי נסיונ, עודנו מדבר והנה המון ואחד משנים העשר הנקרא יהודה הלך לפניהם ויקרב אל ישוע לנשק לו׃
12מתוקה שנת העבד אם מעט ואם הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון׃
24יד חרוצים תמשול ורמיה תהיה למס׃
23עורה למה תישן אדני הקיצה אל תזנח לנצח׃
36פן יבוא פתאם ומצא אתכם ישנים׃
12ואיש שכב ולא יקום עד בלתי שמים לא יקיצו ולא יערו משנתם׃
6לכן אל נא נרדם כמו האחרים כי אם נשקד וננזר׃
4אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף׃
22בהתהלכך תנחה אתך בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך׃
14על כן הוא אומר עורה הישן וקומה מן המתים ויאר לך המשיח׃
15ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערתיה׃
21כי סבא וזולל יורש וקרעים תלביש נומה׃
16כי לא ישנו אם לא ירעו ונגזלה שנתם אם לא יכשולו׃
26על זאת הקיצתי ואראה ושנתי ערבה לי׃
17ויאמר נרפים אתם נרפים על כן אתם אמרים נלכה נזבחה ליהוה׃
4אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה׃
9ואנחנו בעשות הטוב אל נחת כי נקצר בעתו אם לא נרפה׃
16כאשר נתתי את לבי לדעת חכמה ולראות את הענין אשר נעשה על הארץ כי גם ביום ובלילה שנה בעיניו איננו ראה׃
15בחלום חזיון לילה בנפל תרדמה על אנשים בתנומות עלי משכב׃
26ויען אדניו ויאמר אליו העבד הרע והעצל אתה ידעת כי קצר אנכי באשר לא זרעתי וכנס מאשר לא פזרתי׃
27צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל׃