ירמיהו 17:6
והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבוא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב׃
והיה כערער בערבה ולא יראה כי יבוא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב׃
פסוקים אלה נמצאו באמצעות דמיון סמנטי מבוסס AI לפי משמעות והקשר. לעיתים עשויות להופיע זיקות בלתי צפויות.
7ברוך הגבר אשר יבטח ביהוה והיה יהוה מבטחו׃
8והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא ירא כי יבא חם והיה עלהו רענן ובשנת בצרת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי׃
5כה אמר יהוה ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרעו ומן יהוה יסור לבו׃
28וישכון ערים נכחדות בתים לא ישבו למו אשר התעתדו לגלים׃
29לא יעשר ולא יקום חילו ולא יטה לארץ מנלם׃
30לא יסור מני חשך ינקתו תיבש שלהבת ויסור ברוח פיו׃
34ארץ פרי למלחה מרעת ישבי בה׃
29כי יבשו מאילים אשר חמדתם ותחפרו מהגנות אשר בחרתם׃
30כי תהיו כאלה נבלת עלה וכגנה אשר מים אין לה׃
16מתחת שרשיו יבשו וממעל ימל קצירו׃
17זכרו אבד מני ארץ ולא שם לו על פני חוץ׃
18יהדפהו מאור אל חשך ומתבל ינדהו׃
9ביום ההוא יהיו ערי מעזו כעזובת החרש והאמיר אשר עזבו מפני בני ישראל והיתה שממה׃
17כי תאנה לא תפרח ואין יבול בגפנים כחש מעשה זית ושדמות לא עשה אכל גזר ממכלה צאן ואין בקר ברפתים׃
13והיתה הארץ לשממה על ישביה מפרי מעלליהם׃
11ואמר עד מתי אדני ויאמר עד אשר אם שאו ערים מאין יושב ובתים מאין אדם והאדמה תשאה שממה׃
12ורחק יהוה את האדם ורבה העזובה בקרב הארץ׃
10כי עיר בצורה בדד נוה משלח ונעזב כמדבר שם ירעה עגל ושם ירבץ וכלה סעפיה׃
18קל הוא על פני מים תקלל חלקתם בארץ לא יפנה דרך כרמים׃
3והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח׃
4עד מתי תאבל הארץ ועשב כל השדה ייבש מרעת ישבי בה ספתה בהמות ועוף כי אמרו לא יראה את אחריתנו׃
34והארץ הנשמה תעבד תחת אשר היתה שממה לעיני כל עובר׃
7הנה הגבר לא ישים אלהים מעוזו ויבטח ברב עשרו יעז בהותו׃
8נשמו מסלות שבת עבר ארח הפר ברית מאס ערים לא חשב אנוש׃
22כי מברכיו יירשו ארץ ומקלליו יכרתו׃
6כי כה אמר יהוה על בית מלך יהודה גלעד אתה לי ראש הלבנון אם לא אשיתך מדבר ערים לא נושבה׃
43היו עריה לשמה ארץ ציה וערבה ארץ לא ישב בהן כל איש ולא יעבר בהן בן אדם׃
8ואשר תוציא קוץ ודרדר נמאסה היא וקרובה למארה וסופה להשרף׃
13והיה חילם למשסה ובתיהם לשממה ובנו בתים ולא ישבו ונטעו כרמים ולא ישתו את יינם׃
11בצאתו וגבאיו ולא ירפאו למלח נתנו׃
6אשר שמתי ערבה ביתו ומשכנותיו מלחה׃
16לשום ארצם לשמה שרוקת עולם כל עובר עליה ישם ויניד בראשו׃
15על כן פתאם יבוא אידו פתע ישבר ואין מרפא׃
6נסו מלטו נפשכם ותהיינה כערוער במדבר׃
2והיה איש כמחבא רוח וסתר זרם כפלגי מים בציון כצל סלע כבד בארץ עיפה׃
13על אדמת עמי קוץ שמיר תעלה כי על כל בתי משוש קריה עליזה׃
15כי הוא בין אחים יפריא יבוא קדים רוח יהוה ממדבר עלה ויבוש מקורו ויחרב מעינו הוא ישסה אוצר כל כלי חמדה׃
6ואשיתהו בתה לא יזמר ולא יעדר ועלה שמיר ושית ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר׃
6על כן אלה אכלה ארץ ויאשמו ישבי בה על כן חרו ישבי ארץ ונשאר אנוש מזער׃
18כמהפכת סדם ועמרה ושכניה אמר יהוה לא ישב שם איש ולא יגור בה בן אדם׃
10לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו׃
21אך אלה משכנות עול וזה מקום לא ידע אל׃
8הוסרי ירושלם פן תקע נפשי ממך פן אשימך שממה ארץ לוא נושבה׃
9כי מראש צרים אראנו ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב׃
10ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו׃
17אל ירא בפלגות נהרי נחלי דבש וחמאה׃
2וגם הוא חכם ויבא רע ואת דבריו לא הסיר וקם על בית מרעים ועל עזרת פעלי און׃
19והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשררות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה׃
3בחסר ובכפן גלמוד הערקים ציה אמש שואה ומשאה׃
16ארור אתה בעיר וארור אתה בשדה׃